החלטה בתיק ת"א 197-01-12

1.         בפני בקשה למתן צו מניעה זמני , האוסר על המשיבים 1-3, להתקשר בעסקה או להשלים התקשרות ו/או לנהל מו"מ להענקת זכויות שכירות או זכויות אחרות עם צד ג' כלשהו מלבד המבקשת, בנכס אותו שכרה המבקשת הלכה למעשה מהמשיבה 1 בשטח של כ-2,500 מ"ר, במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 11 בגוש 5232 בעיר בית שמש בשטח של כ - 2500 מ"ר, להפעלת מרכול נוסף ברשתה של המבקשת (להלן- "המושכר").

2.         המבקשת, ביקשה גם למנוע ביצוע פעולות למימוש עסקה בנוגע למושכר, ע"י מי מהמשיבים, אם וככל שהמשיבים 1-3 התקשרו בעסקה עם המשיבה 4. בנוסף, ביקשה שיינתן צו האוסר על המשיבים, לבצע שינויים במושכר ממצבו היום ובכלל זה, ביטול פעולות שבוצעו במושכר בהתאם לצרכיה של המבקשת ולפי דרישותיה לפי טענתה.

3.        ביום 1.1.12 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד כנגד המשיבים, האוסר עליהם לבצע פעולות כלשהן במושכר לשינוי מצבו וכן האוסר על מסירה/קבלה של המושכר לידי המשיבה 4 או לצד ג' כלשהו.

טיעוני המבקשת:

4.         המבקשת טוענת כי אמנם, טרם נחתם הסכם שכירות בינה ובין המשיבים 1-3 , אף שנקבע מועד לחתימה פורמאלית על הסכם שכירות ליום 30.10.11. העיכוב בחתימה, נבע ממחדליהם של המשיבים 1-3 , בדחיית מועד החתימה מחמת עיכובים בהשלמת בניית המעטפת של המושכר ע"י המשיבה 1. ישיבה נוספת שנקבעה ליום 1.12.11 נועדה לליבון שתי מחלוקות שנותרו בין הצדדים בטרם חתימה וכן לחתימה גופה בהתאם לטיוטה אחרונה שהועברה ביניהם (נספח י"ט לבקשה , להלן-"הטיוטה") , לאחר שיוכנסו בה תיקונים, באותו מעמד. עקב התארכות הישיבה, בה העלה במפתיע המשיב 2 דרישות חדשות, סוכם בין הצדדים, כי המשיב 2 , יבוא בדברים עם נציג המבקשת - מר דואניס למציאת פיתרון בנוגע אליהן. כמו כן, בשל התארכות הישיבה ואילוציו של מר דואניס בגינם הוא פרש מהישיבה, לא נחתם ההסכם באותו מועד. יחד עם זאת, מאותו מועד ואילך, המשיכו המגעים בין הצדדים ואף  התקיים ביקור במושכר של מומחה איטום מטעם המבקשת בנוכחותו של המשיב 2 (נספחים כ"א וכ"ב לבקשה).

5.       המבקשת טוענת כי המשיב 2 , בעל המניות במשיבה 1 ומנהלה , נמנע מלהגיע לפגישה שנקבעה לו עם מר דואניס ליום 22.12.11 וכי במסגרת שיחות טלפוניות ביניהם, ביקש המשיב 2 בשיחה שנערכה ביום 26.12.11 לתאם פגישה לצורך חתימה על ההסכם, שכן לדבריו, ניתן בנקל לפתור את המחלוקות שנותרו בין הצדדים. 

6.         למרות זאת ודווקא בשל האמור לעיל, הופתעה המבקשת משנודע לה לטענתה ביום 28.12.11 מהמתווך בעסקת השכירות, כי נראה שמתנהל מו"מ בין המשיבים 1-3 ובין צד ג', שזהותו אינו ידועה לו, להשכרת המושכר.       הידיעה, הוכחשה באזני מר דואניס ע"י המשיב 2, אך ביום 29.12.11 , הודיע המשיב 2 למבקשת כי המשיבים, החליטו להתקשר בהסכם עם צד ג' מבלי שמסר את זהותו של השוכר. בסמוך לאחר אותה שיחה, הודיע המשיב 2 כי המשיבה 1 נקשרה בהסכם שכירות עם המשיבה 4. בכך, טענה המבקשת, נהגו המשיבים 1-3 בחוסר תום לב ובמרמה כלפיה, לאחר כשנה וחצי של שיתוף פעולה ביניהם לכריתת העסקה, בניהול מו"מ עם המשיבה 4, בד בבד עם קיומו של המו"מ איתה שהבשיל והיה להסכם מחייב. הסכם, שמכוחו בוצעו התאמות במושכר ע"י המשיבה 1 לפי דרישותיה  וצרכיה לפי טענתה.  

7.         לטעמה של המבקשת, דרישות המסוימות וגמירות דעת מתקיימות בעסקה, אף שלא נחתם הסכם וכן, לא קיימת דרישת כתב בנסיבות דנן. ההסכמות, עוגנו בטיוטה ופרטים שנותרו להשלמה, הם פרטים בודדים ואין בהם, כדי ללמד על היעדר גמירות דעת לכריתת העסקה. התנהגותם של המשיבים 1-3 , בהציגם מצג לפיו קיימת התקשרות עם המבקשת, גרמה לה להוצאות כבדות, לתכנון המושכר והתאמתו לצרכיה.

8.         לחילופין, טענה המבקשת כי ככל שייקבע כי לא נכרת הסכם מחייב איתה, יש לאכוף את ההתקשרות עימה לפי הטיוטה, עקב עורמה וחוסר תום הלב מצידם של המשיבים 1-3 בניהול המו"מ לכריתת העסקה ובפרט, לנוכח מצג מטעה שהוצג בפניה לפיו לא מתנהל מו"מ עם צד ג', בשעה שנימצא כי המשיבה 4 , ניהלה עימם מו"מ. המשיבה 1 , מיהרה לחתום על הסכם שכירות עם המשיבה 4, למרות חסר בפרטים מהותיים בו מבלי, שמסרה  הודעה מוקדמת למבקשת, על פרישתה מהמו"מ איתה וללא הסבר כלשהו.

9.         מכל הסיבות שנטענו על ידה, ביקשה המבקשת כי יינתן הסעד הארעי כאמור לעיל ברישא של ההחלטה ובד בבד, הוגשה תובענה להורות על אכיפת הסכם השכירות בינה ובין המשיבה 1 וליתן צו מניעה קבוע, לפיו ייאסר על כל המשיבים, לבצע פעולה שיכולה לפגוע באכיפת ההסכם ביניהם וקיומו.

            בנוגע ליריבות בינה ובין המשיבה 4 , טענה המבקשת כי זכותה עדיפה, בהיות העסקאות נוגדות ובשעה, שהמשיבה 4 נהגה בחוסר תום לב שכן, קיימת סבירות כי היא ידעה על קיומו של מו"מ בין המשיבה 1 למבקשת והיא בקשה לסכל את קיומו של ההסכם.

טיעוני המשיבים 1-3:

10.        המשיבים 2 ו-3 טענו להיעדר יריבות עם המבקשת. המשיב 2 טען כי הוא מנהל של המשיבה 1 ואילו המשיב 3 טען כי מעמדו במשיבה 1 הוא כמנהל שכיר וכל פעולותיהם, נעשו בשמה ומטעמה של המשיבה 1 בלבד.

            המשיבים 1-3 הודיעו במסגרת התגובה לבקשה (מיום 3.1.12) כי נכרת הסכם שכירות בין המשיבה 1 למשיבה 4 כבר ביום 29/12/11 , לאחר כשלון המו"מ בין המשיבה 1 למבקשת ולאחר, שהודע למבקשת על ניהול מו"מ עם צד ג' לאור "פיצוץ המו"מ ע"י המבקשת". כמו כן, דחו המשיבים 1-3, את טענותיה של המבקשת בדבר קיומו של הסכם מחייב בינה ובין המשיבה 1. הדברים, מדברים בעד עצמם כפי שניתן ללמוד מעיון בטיוטה (נספח י"ט לבקשה). לא קיימת גמירות דעת להתקשר בעסקה, לנוכח קיומן של מחלוקות רבות בנוגע להסכם, שלא באו על פתרונן בישיבה עם המבקשת, מיום 1/12/11 ובשעה, שסיומו של המו"מ, בא מיוזמתה של המבקשת. בנסיבות אלו, בהיעדר שותפה למו"מ החלו המשיבים, בניהול מו"מ עם המשיבה 4.

11.        לדידם של המשיבים 1-3, לא עסקינן במחלוקת בעניין שולי ולא מהותי להסכם שנותר לליבון וסיכום בין המבקשת למשיבה 1 . המדובר בכ -24 סוגיות/פרטים, שלא הושגה לגביהן הסכמה. חלקן, מהותיות ביותר לעסקה כדוגמת, סעיף קיזוז בגין בצוע תיקונים במושכר ע"י המבקשת, שאלת חיובי ארנונה בנוגע לחנייה, כמו גם היעדר הסכמה בפרק הביטוחי שבהסכם ומבלי שצורף לטיוטה, נספח ביטוחי. מעבר לכך, נותרו סוגיות פחות מהותיות, אך חיוניות לקשירת העסקה, כדוגמת: מגרשי החניה; חדר אשפה; מועדים רלוונטיים להסכם ובכלל זה מועד תחילת תשלום דמי השכירות; תרופות בגין איחור בהמצאת תעודת גמר ; איחור במסירת החזקה במושכר למבקשת ועוד כהנה וכהנה הערות שהועלו על הכתב במסגרת הטיוטה. בנוסף לכך, טרם באה על פתרונה בישיבה מיום 1.12.11  בעיית האיטום במושכר, שהמבקשת הלינה לגביו.

12.        המשיבים 1-3 טוענים לפיכך, כי לא קיימת מסוימות בטיוטה. אם אכן כטענתה של המבקשת, הושגו הסכמות המגיעות לכדי מסוימות, היתה המבקשת שולחת אל המשיבה 1 הסכם סופי לחתימתה. משלא עשתה כן המבקשת, היא הנותנת שהמו"מ, לא הצליח.  

13.        המשיבים 1-3 טוענים גם כי המבקשת, אינה יכולה ליצור יש מאין גמירות דעת לכריתת העסקה מצד המשיבה 1, בהיעדרה של גמירות דעת. המבקשת, סברה כי יהיה בידה לכפות את דעתה עליהם ולהביא לכריתת הסכם שכירות עם המשיבה 1. בפועל, לא עלה הדבר בידה, גם לא לאחר ניהול מו"מ במשך חודשים ארוכים. אין בחלוף הזמן של ניהול המו"מ כדי ללמד על הצלחתו כי אם להיפך, יש בו כדי ללמד על היעדר גמירות דעת מצדה של המשיבה 1. המו"מ , לא היה בו כדי להבשיל להסכם מחייב למרות, קיומן של פגישות רבות בין הצדדים והחלפת כ - 7-8 טיוטות.

             לא ניתן לטענתם, לאכוף את קיומו של הסכם לפי הטיוטה, מחמת שאלות פתוחות שנותרו בה ואל לו לבית המשפט, למלא את החסר. נכונים הדברים לדידם, בפרט בשעה שעסקינן, בהסכם לטווח ארוך, למשך 24 שנים, ובהיות החוסרים בטיוטה, בסוגיות מהותיות לעסקה.  

14.        המשיבים 1-3 הוסיפו וטענו, כי משהופסק המו"מ ביוזמתה של המבקשת, נוצר קשר ביניהם ובין המשיבה 4 בסיוע, האדריכל של הפרויקט. על תחילת מו"מ עם צד ג' הודיע המשיב 2 למר דואניס על אתר, עם תחילתו של המו"מ עם המשיבה 4.